מה הקשר בין Waze ללימוד אנגלית?

למי שעוד זוכר, הייתה תקופה של כמה חודשים שלא היה GPS בחלקים נרחבים בארץ, אז גיליתי, שלמרות שאני גר בחריש כבר 5 שנים ונסעתי אינספור פעמים לחדרה, אני לא זוכר את הדרך בלי Waze

למי שלא יכול להזדהות עם חוש הכיוון הגרוע שלי, תחשבו על אותו מתכון ששמור לכם בטלפון ואתם שולפים שוב, למרות שכבר הכנתם אותו תריסר שבתות כבר, או הסיסמא למחשב של העבודה ששמורה על פתק דביק

זיכרון הוא דבר מעניין. משהו יכול להרגיש לנו מוכר מאוד, ועדיין לא נצליח להיזכר בו כשנצטרך. כשפותחים את המתכון ורואים שצריך שתי ביצים, קל לחשוב ״אה נכון, שתי ביצים״. התחושה שאנחנו יודעים מגיעה כשהתשובה כבר מולנו. אם היינו מנסים להיזכר לפני שפתחנו את הטלפון, אולי היינו מגלים שאנחנו פחות בטוחים.

הפעולה הזאת, של להוציא מידע מהזיכרון, נקראת שליפה. התרגול שלה יכול לעזור לנו לזכור גם בהמשך. בניסוי של רודיגר וקרפיק, סטודנטים קראו שני קטעי טקסט. אחר כך קראו שוב אחד מהם, ואת השני ניסו לשחזר בכתב מהזיכרון, בלי להסתכל בו. לשתי דרכי התרגול הוקצה אותו זמן.

במבחן המסכם התבקשו הסטודנטים לכתוב מה זכרו מהקטעים, בלי לראות אותם. חלקם נבחנו חמש דקות אחרי התרגול, ואחרים רק כעבור שבוע. מי שנבחנו אחרי שבוע לא נבחנו גם אחרי חמש דקות.

החוקרים בדקו כמה מהרעיונות שבטקסט כל סטודנט הצליח לשחזר. למשל, 56% פירושם שבממוצע נזכרו ב־56% מהמידע, ולא ש־56% מהסטודנטים עברו את המבחן. [1]

כשהחומר עדיין היה טרי, הקריאה החוזרת נתנה יתרון. אבל כעבור שבוע, מי שתרגלו להוציא את המידע מהזיכרון זכרו יותר. לכן הצלחה מיד בסיום הלמידה יכולה להטעות אותנו לגבי כמה נזכור בהמשך. אם רוצים לזכור משהו לאורך זמן, כדאי לתת מקום גם לתרגול שבו התשובה כבר לא מולנו.

אצל ילדים שלומדים אנגלית אפשר לראות את ההבדל הזה בין להבין מילה לבין להצליח להשתמש בה. ילד יכול לשמוע דמות בסדרה אומרת apple כשהיא מחזיקה תפוח, ולהבין למה היא מתכוונת. הוא פוגש את המילה בתוך סיטואציה שעוזרת לו להבין אותה. כשהוא ירצה להגיד ״תפוח״ באנגלית בעצמו, הוא יצטרך למצוא את המילה בלי שמישהו יגיד אותה קודם.

גם במחקר על אוצר מילים אצל ילדי בית ספר נמצא יתרון לתרגול שליפה: אחרי שבוע, הילדים זכרו טוב יותר את פירושי המילים שניסו לשלוף במהלך הלמידה. במבחן שבו בחרו את הפירוש מתוך כמה אפשרויות, לעומת זאת, לא נמצא יתרון. ההבדל הזה שימושי כשאנחנו מנסים להבין מה ילד כבר יודע: לבחור תשובה כשהיא מופיעה מולו ולענות בלי לראות אותה דורשים ממנו דברים שונים. [2]

אפשר לשלב את העיקרון הזה במפגשים רגילים עם אנגלית. אם הילד כבר פגש את המילה apple, כשרואים תפוח בסופר אפשר לשאול איך קוראים לו באנגלית, ולתת לו כמה שניות לחשוב. השאלה מגיעה כשהתפוח מולו והמילה עדיין לא נאמרה. יש לו הזדמנות להגיע אליה בעצמו.

אם הוא לא זוכר, אפשר לתת רמז, ואם גם זה לא עוזר, להגיד את המילה ולהמשיך. בפעם אחרת אפשר לחזור אליה, בתוך סיפור או משחק. וכשהוא מתחיל לענות, שווה לחכות רגע לפני שמשלימים בשבילו. לפעמים אנחנו ממהרים לעזור בדיוק ברגע שבו הוא מנסה להיזכר.